החלטה בתיק בש"א 3229/02

עניינן של בקשות אלו הוא ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום, של כתב התביעה כנגד המבקשת בבש"א 3229/02, חברת Lowes Corporation (להלן: "Lowes"), וכנגד המבקשות בבש"א 3231/02, חברת Lorilland Corporation (להלן: "LC") וחברת Lorilland Tobacco Company (להלן: "LTC"). היתר ההמצאה ניתן בבש"א 572/02 לבקשת שירותי בריאות כללית (להלן: "כללית" או "המשיבה"), בתביעתה כנגד יצרניות הסיגריות בארה"ב ובישראל.

רקע עובדתי

1.         בשנת 1998 הוגש כתב תביעה כנגד המבקשות ואחרים. ביום 5.2.02, שלוש וחצי שנים לאחר הגשת כתב התביעה, ביקשה המשיבה, במעמד צד אחד, היתר המצאה אל מחוץ לתחום למבקשת ולנתבעות חוץ האחרות.

ביום 24.2.02 ניתן ההיתר, במעמד צד אחד, וביום 20.10.02 הגישו המבקשות, יחד עם הנתבעות האחרות, בקשה לביטול היתר ההמצאה.נ

 ביום 16.2.04 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה, בבקשות שהוגשו על ידי מספר נתבעות (בש"א 1628/03, בש"א 1686/03, בש"א 2685/03), שלא למחוק על הסף את התביעה.

2.         טרם אבחן את הבקשות לגופן יש לפרט מיהן החברות הנתבעות מבין אשכול החברות שבראשו עומדת Lowes. באשכול זה נעשו פעולות הן לרוחב על ידי מיזוג חברות, והן לאורך על ידי הקמת חברות בנות. בעניין זה יש לציין כי בראשית הדרך שגתה המשיבה בהבנת מבנה החברות, אולם ראוי לציין לחיוב את שיתוף הפעולה בין הצדדים, אשר הביאו בפני בית המשפט הסדר דיוני שכלל פירוט מלא של תהליך יצירת אשכול החברות המדובר.

להלן פירוט מבנה החברות לאור ההסדר הדיוני:

מיזוגים

חברת P. Lorilland Company (להלן: "PLC") הינה חברה אשר מכרה סיגריות בישראל בין השנים 64' ועד אפריל 68'. חברה זו התמזגה לתוך חברת LC, שהיא המבקשת 2 בבש"א 3231/02. בנובמבר 1968 הפכה חברת LC לחברת בת של Lowes Theatres Inc. (להלן: "LTI"), וביולי 69' התמזגה לתוכה.

בעלויות

בשנת 1969 נוסדה חברת האחזקות Lowes, המבקשת בבש"א 3229/02, ולאחר שנתיים, בשנת 1971 היא רכשה את  LTI. על פי המוסכם בהסדר הדיוני, בשנת 1977 מכרה LTI את כל זכויותיה למכירת סיגריות מחוץ לארה"ב לחברת Moorgate.

באוגוסט שנת 1985 שינתה LTI את שמה ל Lorilland Inc. (להלן: "LI"). בתאריך29.12.1989 העבירה LI את כל פעילותה בתחום הטבק (בארה"ב) לחברת בת חדשה שהקימה, חברת LTC, המבקשת 1 בבש"א 3231/02. חברת LTC הקימה חברת בת נוספת בשם Carolina Cigarette Company (להלן: "CCC") אשר בשנים 1993 עד 1995 שיווקה בישראל סיגריות בשם Harley Davidson (להלן: "HD") מתוצרת LTC, באמצעות יבואן בלעדי, חברת דניקו מסחר בע"מ (להלן: "דניקו").

טענות המבקשות

3.         Lowes טוענת כי מעולם לא עסקה בייצור טבק, וכי היא חברת אחזקות בלבד, אשר בין אחזקותיה הרבות ישנה גם חברה העוסקת בייצור סיגריות. עוד מוסיפה היא כי אף החברה אשר עוסקת בתחום זה, מכרה את כל זכויותיה הבינלאומיות לממכר סיגריות כבר בשנת 1977.

תחילה טוענות LC ו LTC כי חברת LC כבר אינה קיימת זה למעלה מ 35 שנים, ותביעה אינה יכולה להתנהל כנגד תאגיד שאיננו קיים עוד. לעניין LTC טוענות הן כי, היא נכנסה לנעליה של LI רק בשנת 1989, 12 שנה לאחר שזו (בשמה הקודם - LTI), מכרה את זכויותיה הבינלאומיות. לדבריהן, למעט אפיזודה קצרה וזניחה של שיווק סיגריות HD על ידי CCC, אשר איננה נתבעת בתיק זה, הרי שLTC  כלל לא עסקה במכירת סיגריות בישראל. בנוסף, חוזרות LC ו- LTC על טענת ההתיישנות, אשר הועלתה על ידי חלק מהנתבעים האחרים בהליך זה.

מעבר לאמור לעיל, חוזרות כל המבקשות על הטענות אשר כבר נשמעו מפי יתר הנתבעות בתיק זה, בבקשות לביטול היתר המצאה, לפיהן, התצהיר שצורף לבקשה להיתר המצאה אינו עומד בדרישות הדין, השיהוי הרב בהגשת הבקשה להיתר המצאה, העדר עילה ואי התקיימות תנאי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

טענות המשיבה

4.         תחילה טוענת המשיבה כי תצהיריהן של המבקשות אינם מקוריים, וכי אומתו על ידי הקונסול רק לאחר הגשתן. לאור זאת טוענת המשיבה, כי הבקשות לביטול היתר הוגשו ללא תצהיר כדין.

בנוסף טענה המשיבה טענות רבות אשר נבעו מאי הבנת מבנה אשכול החברות, על כן, לאור ההסדר הדיוני, אין אני נדרש לדון בהן.

לגבי Lowes טוענת המשיבה כי כתב התביעה שהומצא ל"מנשה ח. אלישר בע"מ" (להלן: "אלישר"), והוחזר בטענה כי הנ"ל אינו נציגה של החברה, תורגם לאנגלית עוד בשנת 1999 ונמצא במאגר המסמכים של Lowes/Lorilland, כנראה על ידי אלישר עצמו. מכאן שטענת השיהוי אינה נטענת בתום לב.

עוד טוענת המשיבה כי אף אם Lowes עצמה לא שיווקה סיגריות בישראל הרי שהיתה חלק בלתי נפרד מתעשיית ההטעיה והתרמית בכל הנוגע לנזקי העישון. כמו כן, טוענת המשיבה כי למעשה מדובר במעיין חברה משפחתית אשר אף אם היא בעלת אישיות משפטית נפרדת הרי שישנה שליטה מלאה של Lowes על יתר החברות באשכול.

לגבי LTC טוענת המשיבה כי אף אם השיווק בפועל בישראל נעשה על ידי CCC,הרי ש LTC היא זו אשר פיתחה וייצרה את סוג הסיגריות המיועד לישראל, וכמויות הייצור היו גדולות ביותר. כמו כן, מהמסמכים עולה כי הסמכות לשינוי ההסכם בין דניקו ובין CCC היתה נתונה בידי Lorilland.

בתחילה טענה המשיבה כי בניגוד לטענת המבקשות הרי ש LC הינה חברה קיימת, אולם לאור ההסדר הדיוני נותרה רק הטענה כי LC היא זו אשר המשיכה את פעילותה של חברת PLC, אשר שיווקה סיגריות בישראל בשנות ה 60', ומשנת 1969, הינה חלק מחברת LI, כאמור לעיל.